ג'נרל מנג'ר: בוב מיארס.

מאמן: סטיב קאר.

העונה שעברה: (33-39), מקום שמיני במערב.

הפציעה של קליי תומפסון הפכה לחלוטין את הציפיות מהווריורס לעונה הזאת, שהסתיימה במקום ה-8 עם שתי הזדמנויות לעלות לפלייאוף, הראשונה מול הלוס אנג'לס לייקרס והשנייה מול ממפיס גריזליס. הווריורס הפסידו את שני המשחקים ולא העפילו מה שמעורר את השאלה האם הייתה זו עונה מוצלחת?

מצד אחד סטף היה פשוט מדהים, מועמד אמיתי ל-MVP, שהוכיח לכולם שהוא עדיין בשיא כוחו, מה שמעורר הרבה תקוות לעתיד של הווריורס. מצד שני הקבוצה כשלה בפיתוח של וייסמן, בחירת הדראפט הגבוהה שלה, ולמעשה הקבוצה נראתה טוב יותר בלעדיו. הווריורס לא העפילו לפלייאוף אבל גם לא סיימו מספיק נמוך כדי להרוויח עוד בחירת דראפט גבוהה.

בשורה התחתונה, עונה מבוזבזת מבחינת התהליך של הווריורס שהרציונל מאחוריו הוא מלכתחילה, איך נאמר, מפוקפק.

מה עשינו בקיץ:

נאמנים לגישה שבכותרת הפוסט, גולדן סטייט צירפה שחקנים שיכולים לעזור לה, לדעתה, לנצח עכשיו. אוטו פורטר ג'וניור, נמנייה ביליצה ואנדרה איגודאלה הצטרפו, כאשר התוספת של ביליציה נראית מעניינת במיוחד, מדובר בשחקן איכותי שבהחלט עשוי לפרוח מחוץ לגיא ההריגה שהוא הסקרמנטו קינגס.

אבל אולי המהלכים המעניינים ביותר של הווריורס בקיץ היו ההחתמות של ג'ונתן קאמינגה ומוזס מודי בדראפט במקומות 7 ו-14 בהתאמה. יחד עם וייסמן נוצר בגולדן סטייט צבר של שחקנים צעירים, שיכולתם לתרום מיד מוטלת בספק, אבל אם לפחות אחד או שניים מהם יוכלו לפרוץ זה יכול להיות משנה משחק עבור הקבוצה הזאת, בוודאי בתקופה עד שקליי תומפסון יחזור מהפציעה אם וכאשר.

טבלת העומק:

PG: קארי, פול, דמיון לי.

SG: וויגינס, מודי, אייברי בראדלי.

SF: אוטו פורטר ג'וניור, ג'ונתן קמינגה, אנדרה איגודלה.

PF: דריימונד גרין, נמניה ביאליצה, חואן תוסקאנו אנדרסון.

C: לוני, וייסמן.

מה מעניין:

האם ניתן לבנות קבוצה ולהמשיך לנצח?

זאת השאלה הגדולה שמרחפת מעל כל הפרויקט. תיאורטית כשמסתכלים על הסגל של הווריורס זה נראה שממש לא.

הרי איך התיאוריה אמורה לעבוד? פער מספיק קטן בין הוותיקים לצעירים, שמאפשר לעשות חפיפה חלקה כשדקות המשחק של הוותיקים הולכת וקטנה, ובמקביל מאפשרת להמשך למשוך יותר זמן בטופ, בעוד דקות המשחק של הצעירים הולכת וגדלה בלי לפגוע ביכולת של הקבוצה לנצח.

אלא שנראה שגולדן סטייט קצת פספסה את החלון כדי לעשות את זה, קאמינגה, מודי ווייסמן היו כאן לפני שנתיים, הייתי יכול לראות את זה קורה, אבל כשגרין וקארי כבר מבוגרים מאוד במונחי NBA, ותומפסון מוסיף לגיל גם רצף פציעות שמעורר את השאלה אם הוא בכלל מסוגל לשחק ברמות הגבוהות ביותר כמות דקות ומשחקים רלבנטית בעונה, ובעוד שלושת הרוקיז של השנה שעברה והשנה נראים מאוד (מאוד מאוד) בוסריים נראה לי מאוד סביר שהתקרה של הקבוצה הזאת היא סיבוב ראשון, וזה יהיה ממש חבל שה-extended prime של קארי יבוזבז באופן הזה.

מה לעזאזל יהיה עם קליי תומפסון?

זאת שאלת השאלות, גם אני, בתור פאסימיסט לגבי הווריורס השנה, אודה שאם תומפסון חוזר סביב סוף השנה ועד אחרי פגרת האולסטאר הוא כבר 95% כשירות, גולדן סטייט הזאת יכולה לנצח כל קבוצה במערב, ואני מתכוון, כל קבוצה במערב.

האם זה יקרה?

אין ספק שיש שיפור גדול מאוד באופן שבו הקבוצות מתמודדות עם פציעות של שחקנים ואנחנו רואים שחקנים מושכים עד גילאים מאוחרים מבעבר, ומתאוששים מפציעות שבעבר היו מסיימות קריירה. לנו האוהדים נשאר רק לחכות ולראות.

האם קארי יכול להמשיך לשחק ברמת MVP והאם זה כדורסל מנצח ב-2022?

יש כאן בעצם שתי שאלות, לגבי השאלה הראשונה התשובה היא בוודאי שכן, מה שקארי עושה הוא כל כך ייחודי, וכל כך לא תלוי בכלום ממה שקורה מסביבו שאין לי שום ספק שהוא יכול להמשיך להעמיד את המספרים שהוא העמיד בשנה שעברה, מה עוד שאי העלייה לפלייאוף סיפקה לו קיץ ארוך ונדרש מאוד.

דווקא השאלה השנייה היא המעניינת יותר. הבעיה כאן היא בעצם, שקארי הראה שהוא יכול לקחת אליפות כחלק ממכונה התקפית משומנת שהוא החלק המרכזי בה, אבל יש לו מספר 2 צמוד ואפקטיבי כמעט באותה מידה בדמות קליי תומפסון. צריך להזכיר גם שהגרסה הזאת של קארי הייתה גם צעירה יותר, וגם הליגה הייתה במקום אחר ובשל הרבה פחות להתמודדות עם מה שהסיליקון ואלי זרק עליה.

הוא הראה שהוא יכול לקחת אליפות גם כמספר 2 למכונה ההתקפית המושלמת שהיא קווין דוראנט. אבל האם אפשר לקחת אליפות, או אפילו להגיע לגמר אזורי, כשהפער בין מספר 1 שלך למספר 2 הוא גדול כל כך כמו שהיה בשנה שעברה, וכאשר מספר 1 שלך לא עונה לשם לברון?

ספק רב, ולכן בסוף הכל חוזר לתומפסון, אם קליי יחזור כקליי זאת תהיה קבוצה שתענוג יהיה לראות, הצעירים ירוויחו ואולי יעשו קפיצת מדרגה מהירה, ואין לדעת איפה זה ייעצר, אם תומפסון לא יחזור בכושר שהיכרנו ממנו, הווריורס לא אמורים להיות הרבה יותר טובים מהשנה שעברה.

הימור:

בסוף יש פה שני תרחישים קוטביים ששניהם יכולים לקרות, ולא לחינם הם נחשבים על ידי כולם לקבוצה שהפער בין מקום המקסימום למיקום המינימום שלה הוא הגדול ביותר בליגה, ולכן אלך על סוג של ממוצע.

מקום 5 – הדחה בסיבוב השני.